זרחן

זרחןבסמוך לסידן, זרחן הוא המינרל הנפוץ ביותר בגוף. שני חומרים מזינים חשובים אלו פועלים יחד באופן הדוק לבניית עצמות ושיניים חזקות. ניתן למצוא כ-85% זרחן בגוף בעצמות ובשיניים, אך הוא נוכח אף בתאים ורקמות בגוף.

הוא מסייע לסנן את הפסולת בכליות וממלא תפקיד חיוני באופן שבו הוא מאוחסן בגוף והשפעתו על האנרגיה. הוא מסייע אף להפחתת כאבי שרירים לאחר אימון קשה. זרחן זקוק לצמיחה, תחזוקה וטיפול בכל הרקמות והתאים, ויצירת אבני בניין גנטי, DNA ו-RNA. הוא נחוץ עף לסיוע לאיזון ושימוש בויטמינים ומינרלים אחרים, כולל ויטמין D, יוד, מגנזיום ואבץ.

רוב האנשים מקבלים שפע זרחן בתזונה. המינרלים נמצאים בחלב, דגנים ומזונות עשירים בחלבון. תנאים בריאותיים מסוימים, כגון סוכרת, תת תזונה ואלכוהוליזם, עלולים לגרום לנפילת רמות הזרקן בגוף. הוא הדבר גם לגבי מצבים המקשים על ספיגת חומרים מזינים, כגון מחלת קרוהן ומחלת צליאק. תרופות מסוימות עלולות לגרום לירידת רמות זרחן, כולל מספר סותרי חומצה ותרופות משתנות.

תסמיני מחסור בזרחן כוללים אובדן תיאבון, חרדה, כאבי עצמות, עצמות שבירות, מפרקים נוקשים, עייפות, נשימה שאינה סדירה, עצבנות, חוסר תחושה, חולשה ושינויי משקל. בקרב ילדים, התסמינים מתבטאים בירידה בצמיחה והתפתחות לקויה של עצמות ושיניים.

עודף זרחן בגוף הוא למעשה תופעה נפוצה ומדאיגה יותר מחוסר זרחן. עודף זרחן נגרם בדרך כלל כתוצאה ממחלת כליות או כתוצאה מצריכת עודף זרחן תזונתי וחוסר אספקת סידן בתזונה. מספר מחקרים מראים כי צריכה גבוהה של זרחן קשורה למחלות לב וכלי דם. ככל שצריכת הזרחן עולה, כך גובר אף הצורך בסידן. האיזון העדין בין סידן וזרחן הכרחי לצפיפות עצם תקינה ומניעת אוסטאופורוזיס.

שימוש בזרחן

זרחן נמצא בשימוש קליני לטיפול במצבי רמות נמוכות של זרחן בגוף, רמות גבוהות של סידן בגוף, ואבנים בכליות. מצבים אלו דורשים טיפול רפואי. הזרחן משמש אף בחוקנים כחומרים משלשלים. רוב האנשים מקבלים שפע זרחן בתזונה, וספורטאים משתמשים לעיתים בתוספי זרחן לפני תחרויות או אימונים כבדים על מנת לסייע בהפחתת כאבי השרירים והעייפות.

מקורות תזונתיים

מזונות עשירים בחלבון, כגון בשר, עוף, דגים, ביצים, מוצרי חלב, אגוזים וקטניות הם מקור טוב לזרחן. מקורות אחרים כוללים דגנים מלאים, תפוחי אדמה, פירות יבשים ושום.

זמינות התוסף

זרחן הוא חומר לבן או צהוב דמוי שעווה, שנשרף במגע עם אוויר. הוא רעיל ביותר, ומשמש ברפואה לטיפול הומיאופתי בלבד. יש לצרוך זרחן רק תחת הדרכת איש מקצוע מוסמך. יחד עם זאת, רופאים יכולים להשתמש בצורה אחת או יותר של זרחן אורגני, שאינו רעיל, במינונים טיפוסיים.

אופן השימוש

רוב האנשים אינם זקוקים לתוספי זרחן. אך לאנשים הזקוקים לו, המינונים התזונתיים המומלצים הם:

ילדים

תינוקות עד גיל חצי שנה – מאה מיליגרם ליום.

תינוקות בגילאי שבעה חודשים עד שנה – 275 מיליגרם ליום.

ילדים בגילאי שנה עד שלוש – 460 מיליגרם ליום.

ילדים בגילאי ארבע עד שמונה – חמש מאות מיליגם ליום.

ילדים בגילאי תשע עד 18 – 1,250 מיליגרם ליום.

מבוגרים

מגיל 19 ומעלה – שבע מאות מיליגרם ליום.

נשים הרות ומיניקות מגיל 19 ומעלה – שבע מאות מיליגרם ליום.

אמצעי זהירות

בשל הפוטנציאל לתופעות לוואי ואינטראקציות עם תרופות מרשם וללא מרשם, יש לצרוך תוספי מזון אלו רק תחת פיקוח רופא מיומן. עודף זרחן עלול להיות רעיל ולגרום לשלשולים והתקשות איברים ורקמות רכות. בנוסף, הוא עלול להפריע ליכולת הגוף להשתמש בברזל, סידן, מגנזיום ואבץ.

תזונאים ממליצים על איזון של סידן וזרחן בתזונה. יחד עם זאת, התזונה המערבית הטיפוסית מכילה בערך פעמיים עד ארבע פעמים יותר זרחן מאשר סידן. בשר ועוף מכילים עשר עד עשרים פעמים זרחן בהשוואה לסידן, ומשקאות מוגזים כגון קולה מכילים חמש מאות מיליגרם זרחן במנה אחת.

במצב של יותר זרחן מאשר סידן בגוף, הגוף ישתמש בסידן המאוחסן בעצמות. מצב זה עלול לגרום לאוסטאופורוזיס ולהוביל לבעיות חניכיים ושיניים. איזון רמות הסידן והזרחן בתזונה מפחית את הסיכון לאוסטאופורוזיס.

מה היה לנו עד עכשיו?
המרכז לרפואה אלטרנטיבית