תרגילי קיגל לשיקום שרירי רצפת האגן הם שיטה חשובה לשליטה בתסמיני בריחת שתן. בסוף שנות הארבעים, ד"ר ארנולד קיגל, גינקולוג מיילד מקליפורניה, התווה תכנית מקיפה ומתקדמת של כיווצי שרירי רצפת האגן, להשגת שליטה רצונית על שרירים אלו.
תכניתו, אשר נודעה מאוחר יותר בשם תרגילי קיגל, תוכננה במיוחד לנשים צעירות שחוו בריחת שתן במאמץ (UI), המוגדרת כדליפת שתן שאינה רצונית במהלך שיעול, צחוק, עיטוש או מאמץ פיסי. הוא הציע שירות רפואי שכלל טכנולוגיית ביופידבק. תרגילים אלו נלמדו במיוחד לנשים הרות במהלך הכנה ללידה, ולנשים מבוגרות הסובלות מבריחת שתן.
השפעות תרגילי קיגל
ההשפעות בפועל של תרגילים אלו על שלפוחית השתן ושרירי האגן מתייחסות לתרגילי כוח על רצפת האגן, כגון כוח אנאלי או הפעלת כוח על הסוגרים בפי הטבעת, או הפעלת לחץ משמעותי והתנגדות על הסוגרים ושרירי השופכה.
תרגילים אלו משמשים כאימונים לשרירי רצפת האגן. המחקר החל בשנת 1980 ונמשך עד היום להוכחת יעילות התרגילים להפחתת דליפת שתן בקרב נשים הסובלות מפעילות יתר בשלפוחית השתן ותסמיני דחיפות ותכיפות במתן שתן.
תרגילי קיגל מגדילים את התמיכה על שרירי הסוגרים ושלפוחית השתן, ובכך מונעים מתח ודחף במתן שתן. הם מתאימים יותר לאנשים שאין להם שליטה קוגניטיבית; שיכולים לעמוד בתוכנית; ושרצפת האגן שלהם לא נפגעה. מטרת אימון שרירי האגן היא לבודד שרירים אלו ולהשיג שליטה רצונית החשובה לשמירה על סוגרי שתן וצואה, וכן לתמוך באברי האגן.
סוגי תרגילי קיגל המשפיעים על סיבי שרירים
תרגילים אלו מורכבים מכיווצי שרירי רצפת האגן בסטים חוזרים בעוצמה גבוהה. קיימים שני סוגי תרגילים המשפיעים על סיבי שרירים: כיווצים איטיים וכיווצים מהירים. בתרגילים האיטיים מופעל פחות כוח של הכיווצים, ובכך מושג סיוע בשיפור סיבולת שריר באמצעות כיווצים איטיים וממושכים יותר.
במשך הזמן, מתגברת עוצמת הכיווצים ונוצרת שמירת רמה כללית של תמיכת שריר. ככל שמבצעים את התרגילים למשך תקופה ארוכה יותר, כך ניתן להחזיק את ההתכווצויות לפרקי זמן ארוכים יותר. קבוצת התרגילים המהירים מסייעת לכיווצים חזקים של השרירים.
בתרגילים אלו מופעל לחץ על הבטן, התורם לאימון סגירת השופכה. באמצעות פעילות גופנית זו, ניתן להגביר את הכוח על שרירי האגן. סטים של תרגילים אלו נקראים כיווצים קצרים או מהירים.
אנשים המתרגלים את שיטת קיגל לומדים לבצע מספר קטן של סטים משני הסוגים. חוסר פעילות שרירים, הזדקנות ונזק עצבי, עלולים לתרום לירידה במשקל בשרירי האגן. על מנת להשיג תפקוד משופר של שרירי האגן יש להמשיך בתרגילים לאורך זמן, ובמיוחד להגביר את הלחץ התוך בטני, לפתח כוח במהירות, ולהשיג שליטה בהרפיית השרירים מרצון.
במהלך הרקת שלפוחית השתן, אדם שתרגל בקביעות תרגילי קיגל, יכול להרפות את השרירים כדי לפתוח את סוגרי השופכה החיצונית ולאפשר התרוקנות בשליטה. כאשר שרירי רצפת האגן אינם מתפקדים כראוי, עלולה להתרחש בריחת שתן ובריחה במעי הגס בקרב נשים, כולל צניחת איברי האגן.
שלבי תרגילי קיגל
ד"ר קיגל תיאר ארבעה שלבים לביצוע התרגילים:
מודעות לתפקוד ותיאום שרירי רצפת האגן – למבוגרים וקשישים שאצלם שרירי האגן רגועים באופן חמור, השגת שליטה על רצפת האגן עשויה להימשך מספר שבועות.
השגת בקרה וכוח על השרירים – כוח השריר הוא הכוח המקסימאלי שיכול להיווצר על שרירי רצפת האגן. למרות ששרירים אלו אינם גמישים, הם חייבים להסתגל לדרישות שונות או לשנות את כוחם, כך שניתן לבנות כוח במהירות כאשר מתמידים בתרגילים.
עיבוי והרחבת השרירים להגדלת הסיבולת – כשמשיגים שליטה בביצוע תרגילי כיווצים חוזרים ונשנים, ניתן להשיג רמת כוח ראשונית וסיבולת שריר טובה יותר.
היכולת לכווץ את השריר במהלך דליפה – כגון במהלך שיעול, התעטשות, צחוק, או בדרך לשירותים, ובכך למנוע דליפת שתן. בשלב זה, חלק מהאנשים חשים כי בריחת השתן שלהם משתפרת והם יכולים למתן את תדירות ביצוע התרגילים.
