המטרה בטיפול תרופתי בצרבת היא למנוע את התחלואה הנלווית ולשפר את תחושת המטופל ביום יום. האפשרויות התרופתיות שנמצאות בידינו כוללות תרופות המדכאות הפרשת חומצה, סותרי חומצה ותכשירים המזרזים את התרוקנות הקיבה.
שני האחרונים כמעט אינם בשימוש בשל יעילותם המוגבלת ותופעות לוואי מסוכנות. מדכאי הפרשת החומצה לעומתם בשימוש נרחב מאוד וידועים כתרופות בטוחות לשימוש. התרופות המדכאות הפרשת חומצה מתחלקות לשתי קבוצות: חסמי היסטמין ומעכבי הפרשת פרוטונים.
חסמי היסטמין – H2 blockers
חסמי היסטמין היו הטיפול התרופתי היעיל הראשון שהתגלה להורדת רמת החומצה בקיבה והיוו את הטיפול העיקרי לצרבות בעבר. תרופות מהסוג הזה כגון "zantac" חוסמות בצורה הפיכה את הקולטן להיסטמין מסוג 2 שהפעלתו מגרה את תאי הקיבה להפריש עוד חומצה. חשוב לא לבלבל בינו לקולטן להיסטמין מסוג 1 שקשור בתיווך תגובות אלרגיות.
חסמי היסטמין קיימים מזה זמן רב ובטוחים לשימוש אך המגבלה העיקרית שלהם היא שהם יעילים בעיקר למחלות קלות יחסית ולכן השימוש בהם פחת בשנים האחרונות עם הופעת תרופות חזקות יותר. חיסרון נוסף טמון בכך שהשפעתם יכולה להיחלש עם נטילה ממושכת. כיום, השימוש העיקרי בהן היום הן לצרבות קלות או כאלה שמופיעות רק מדי פעם.
ישנן עדויות שבמחלות קשות במיוחד הם יכולים להוות טיפול "חיזוק" נוסף לתרופה חזקה יותר כגון מעכב הפרשת חומצה. עקב הספציפיות הגבוהה שלהם לקיבה הם קשורים במעט תופעות לוואי ונוחים לשימוש אך כדאי להכיר שלחלק מהחסמי היסטמין (בייחוד ל"cimetidine") ישנם אינטראקציות עם תרופות נפוצות העלולות להשפיע על פעולתן על כן לפני נטילתן יש להראות לרופא את רשימת התרופות הקבועות על מנת לוודא שלא נדרשות התאמות מינונים או החלפת התרופה.
מעכבי משאבות פרוטונים- PPI-protein pump inhibitors
מעכבי משאבת פרוטונים הן התרופות החזקות היותר בארסנל הרפואי כיום לטיפול בצרבות ולמעשה מהוות את הקו ה-2 אחר ניסיון טיפולי בשינוי אורחות חיים ובתרופה חלשה יותר כגון חסם היסטמין. התרופות המוכרות שבהן הן "Omepradex" ו"Nexium". הן פועלות על ידי עיכוב ישיר של משאבת המימן-אשלגן בתאי הקיבה שאחראית על "החמצת" מיצי הקיבה.
ההתוויות העיקריות להן יש לרשום אותן הם כיבי קיבה ותריסריון הנגרמים עקב חיידק ההליקובקטר או עקב תרופות מסוימות ודלקות בוושט עקב ריפלוקס. לרוב האנשים עם צרבות שמצדיקות טיפול תרופתי ניתן היום היא לרשום מעכב הפרשת פרוטונים ללא צורך תיעוד אובייקטיבי של הסיבות שתוארו לעיל (כגון גסטרוסקופיה). בדרך כלל המינון הניתן הוא קבוע עבור סוג התרופה שכן הוא הוכח כיעיל ביותר עבור כלל האוכלוסיה.
מבחינת הקלה על התסמינים לרוב אין הבדל משמעותי בין הסוגים השונים של מעכבי משאבת פרוטונים. אומנם יש עבודות שמראות שהתרופות החדשות (והיקרות יותר) כגון " rabeprazole " מורידות בצורה יעילה יותר את רמות החומצה בקיבה אך עדיין אין הוכחות שיש בכך יתרון של ממש עבור המטופל. משך פעולתן סובב סביב 24 שעות ולכן תדירות הנטילה הנדרשת במחלה קבועה היא יום יומית.
אומנם תרופות אלה בשימוש נרחב מאוד והוכחו כבטוחות אך עדיין יש להכיר מספר תופעות לוואי מרכזיות בעת ההחלטה על נטילתן. חשוב לציין שמירב תופעות הלוואי קשורות בעיקר בנטילה ארוכת טווח. בחלק מהחולים הן עלולות להשפיע על רמת תרופות אחרות, לשנות את מאזן הסידן בגוף, להשפיע על בעיות הולכה לבביות (חשוב להדגיש שמדובר בבעיות הולכה שהיו קיימות מראש – התרופות לא גורמות בעצמן לבעיות הולכה חדשות) ומעלות סיכון בנשים אחר אל-וסת לשברי צוואר ירך. ככל הנראה אין הבדל משמעותי בין הסוגים השונים מבחינת תופעות הלוואי. כמו כן הן הבדל ביעילות עבור גילאים, מוצא אתני או מין שונה.
