שיאצו

טכניקת הטיפול בשיאצו התפתחה במהלך מאה שנים של רפואה וטיפולים מזרחיים. הפופולאריות של טיפול זה התחילה בשנת 1900 ועברה שיפורים נוספים כאשר יפן הפכה למערבית יותר.

בשנת 1915 הגה טאמאי טמפאקו, מרפא יפני, את שיטת הריפוי דרך לחץ אצבעות, ובשנת 1940, טוקוג’ירו נאמיקושי פתח מכללת שיאצו יפנית שהציעה שיעורי עיסוי שיאצו.

נאמיקושי תרגל אף סוגים שונים של טכניקות ריפוי הכוללים עיסוי וטיפולים המשלבים מדיטציות המיועדות לריפוי, פעילות גופנית וטכניקות נשימה מיוחדות שנועדו לתפעל ולהדריך זרימה טובה של האנרגיות בגוף. בניגוד לסוגי טיפול בעיסוי אחרים, ניתן לבצע עיסוי שיאצו דרך בגדים קלים וללא שימוש בשמנים.

שיאצו זכה להכרה רשמית כשיטת טיפול בשנת 1955, ובשנת 1964 התפתח הטיפול כצורת עבודת גוף, להבדיל מעיסוי שוודי. השיטה הוצגה לראשונה בקנדה בשנת 1971.

קיימים סוגים שונים של טכניקות עיסוי שיאצו המתרכזים בשיטות שונות להתאמת הצ’י אצל המטופל, אך הטיפול הנפוץ ביותר מורכב מנקודות לחיצה או דיקור.

באמצעות מגע ותחושה, מטפל מיומן בשיאצו מזהה סטיות בגוף עוד לפני הופעת התסמינים הגופניים. שינויים עדינים אלו מצביעים על התרחשות חוסר איזון, ובטכניקת השיאצו, המטפל עובד להשבת האיזון לפני הופעת התסמינים, או החמרתם.

יתרונות השיאצו למחלות ומצבים שונים

עיסוי שיאצו הוא גישה הוליסטית שאינה פולשנית לריפוי הגוף והנפש. הוא מתאים לכל הגילאים, החל מתינוקות ועד מבוגרים. הטיפול נועד למחלות כרוניות שונות, כולל נדודי שינה, פיברומיאלגיה, כאבי שרירים ושלד, כאבי צוואר, כאבי פרקים, תסמונת קדם וסתית, תסמונת עייפות כרונית, דלקת מפרקים, אסטמה, מיגרנות ואף להפחתת מצבי מתח, חרדה ושיפור הרגיעה.

מחקרים גילו כי מטופלים הסתייעו בשיאצו לטיפול במחלות שונות נוספות, כולל בעיות גב ויציבה, עיכול, נשימה, לחץ דם, אנרגיה נמוכה, עייפות, והפחתת שימוש בתרופות קונבנציונליות. שיאצו מסייע לאנשים בדרך של שיפור הרגלי הבריאות היומיים, ומטופלים רבים מבצעים שינויים באורח החיים כתוצאה מהטיפולים.

שיאצו להקלת טראומת גוף ונפש – שיאצו מבוצע באמצעות תחושת המגע לאורך העור, וגורם לשינוי ברמה תאית. בכך הוא משחרר טראומות כלואות במוח ופותר בעיות רגשיות.

מהלך הטיפול בשיאצו

בביקור הראשון, המטפל מעריך את הצ’י של המטופל על מנת לקבוע את הטיפול הנכון לצרכיו האישיים. ניתן להשלים את ההיסטוריה הרפואית כדי לסייע למטפל להעריך את המצב הנוכחי מבחינת הבריאות והרווחה הכללית. המפגש הראשון עשוי להימשך כשעתיים, אך הטיפולים שלאחר מכן נמשכים בדרך כלל שעה, תוך שינויים המבוצעים בהתאם להתקדמות.

במהלך הטיפול, המטפל מפעיל לחץ על הגוף באמצעות קצות אצבעותיו והאגודלים. כמות הלחץ ונקודות הלחץ המוחל מבוססים על הצרכים במהלך הפעלה מסוימת. בהתאם לשיטה בה עובד המטפל, וסוג הטיפול הנדרש, המטופל עשוי לשכב על שטיח או שולחן טיפולים מיוחד, או לשבת על כיסא או פוטון.

הפעלת הלחץ במהלך טיפול שיאצו מפעיל תאים במערכת העצבים הפאראסימפתטית של הגוף, וכתוצאה מכך משתנים דפוסי גלי המוח. כך נרגע הגוף, ונוצרת זרימה חלקה של דם וצ’י, כוח חיים, המפעילה את כח הריפוי הטבעי או המולד של המטופל.

תפקיד המטפל בשיאצו הוא לסייע בהפעלת הריפוי הטבעי ויכולת ההתאוששות של המטופל. כאשר קיים מצב כרוני, חשוב לבצע טיפולים קבועים, אך שיאצו יעיל ביותר כאשר הוא מבוצע למטרת מניעה. ההשפעה המצטברת של הטיפולים מסייעת לחיזוק המערכת החיסונית, תפקוד האיברים ושמירת זרימה חלקה של הצ’י והדם.

זוהי צורת טיפול עתיקה, ששורשיה התפתחו במשך חמשת אלפים שנים, ובכל זאת, עדיין היא מהווה את השיטה העיקרית המאפשרת לאנשים להתחבר עם עצמם, בריאותם וסביבתם, גם בקצב החיים המהיר המאפיין את המאה העשרים ואחת.