אנשים רבים נוטים לפתח צרבות, אך בעוד שלעתים מדובר בתופעה זמנית הנגרמת כתוצאה מאכילת יתר של מזונות מסויימים, במקרים אחרים מצב זה עלול להעיד על קיומו של כיב פפטי המכונה בעברית- אולקוס, זאת כאשר נוצר חור או פצע ברקמת הבטן כתוצאה מעודף חומצות בקיבה.
לרוב הצרבת קשורה להופעת ריפלוקס ושטי קיבתי, זאת כאשר המזון אשר חודר לגוף אינו זורם במורד מערכת העיכול אלא עולה מעלה חזרה לושט, זאת כאשר סוגר הושט התחתון לוקה ברפיון ואינו נסגר לחלוטין לאחר זרימת המזון מהושט לעבר הקיבה.
אולם, לעתים הצרבת אינה מתפתחת בהכרח כתוצאה מריפלוקס, שכן ישנן תופעות רפואיות נוספות הקשורות בעודף חומציות בקיבה כמו- אולקוס. בחלק גדול מהמקרים הגורם לאולקוס נעוץ בהופעתו של חיידק הליקובקטר פילורי אשר התפרצותו מלווה בתסמינים שונים, לרבות צרבת.
מה זה אולקוס ומהם הגורמים להיווצרותו
אולקוס הינו חור או פצע ברירית הקיבה הנגרם כתוצאה מעודף חומצות בקיבה. במצב רגיל, חומצות הקיבה הינן חיוניות לצורך הליך עיבוד המזון בגוף ובכדי למנוע התרבות של חיידקים מזיקים בחלל הבטן. אולם במקרים מסויימים, כאשר הן מצויות בכמות גדולה מהרגיל, נוצרים פצעים ברקמת ההגנה של חלל הבטן, בין אם מדובר בושט, בקיבה או בתריסריון.
אולקוס עלול להיווצר כתוצאה ממספר גורמים. לעתים מדובר בחיידק הליקובקטר פילורי אשר פוגע בשכבה החיצונית של הקיבה. במקרים אחרים, תרופות נוגדות דלקת כדוגמת- איבופרופן, עלולות אף הן לגרום להיווצרות כיב פפטי, זאת על ידי פגיעה ברירית הבטן.
לעתים מצב זה הינו תוצר של אורח חיים לקוי המתבטא בתזונה לקויה עתירת מאכלים מטוגנים ושומניים אשר עלולים לייצר עודף חומציות בקיבה, וכן בקיום הרגלים מזיקים כגון אלכוהול ועישון.
מכאן נובע הקשר הקליני בין אולקוס לצרבת, שכן הצרבת מהווה תסמין שכיח ביותר בקרב התופעות המצויינות מעלה, כאשר הופעה תדירה שלה עלולה להעיד על קיומו של אולקוס בקיבה.
צרבת כתסמין נפוץ הנלווה לאולקוס
כאמור, צרבת מהווה סימפטום שכיח ביותר בקרב חולי אולקוס, כאשר עוצמתה נמדדת על סמך חומרת האולקוס, שכן לעתים היא מופיעה רק לאחר האכילה, או כאשר הגוף מאותת על רעב, ובפעמים אחרות היא עלולה להימשך באופן רצוף לאורך זמן, בליווי קשיי נשימה ושיעולים חמורים. מעבר לכך, ישנם סימפטומים נוספים אשר אופייניים לאולקוס, וביניהם- ירידה במשקל, חוסר תיאבון, בחילות,ושיהוקים.
איך ניתן להימנע מאולקוס ומצרבות
אמנם במקרים מסויימים לא ניתן למנוע את הופעת האולקוס והצרבות הנלוות לו, בין אם מדובר בתופעה גנטית או באולקוס הנגרם כתוצאה מהופעת החיידק הליקובקטר פילורי, אולם במקרים אחרים כאשר הגורם להיווצרות התופעה נעוץ בצריכת תרופות אנטי דלקתיות או כתוצאה מצריכה לא מבוקרת של מזונות מזיקים, ניתן לנקוט באמצעים מסויימים על מנת למנוע את התפתחות התופעה.
במקרים אלה רצוי להקפיד על אורח חיים בריא והיגייני ולהימנע מצריכת מזונות שומניים ומטוגנים וכן להיפטר מהרגלים מזיקים כדוגמת- אלכוהול ועישון.
מעבר לכך, במקרה של נטילת תרופות אנטי דלקתיות ללא סטרואידים, רצוי להפחית את מינון התרופות באופן משמעותי ואף להימנע משימוש בהן באם אין צורך הכרחי בכך, שכן תרופות אלה עלולות להעלות את רמת החומציות בקיבה.
טיפול באולקוס ובצרבת
בדרך כלל, כאשר מדובר בצרבת, יש ליטול תרופות אשר מעכבות את ייצור החומציות בקיבה או כאלה המסייעות לאזן את רמת החומציות. בחלק מהמקרים מדובר בתרופות מרשם ואילו תרופות אחרות נגישות לכל.אולם, כאשר מדובר באולקוס, יש ליטול תרופות חזקות יותר אשר יובילו למיגור התופעה, זאת לצד הפחתת התסמינים הנלווים לה ובהם הצרבת.
לרוב, במקרים של אולקוס, יש לקחת תרופות ממשפחת- ppi- מעכבי משאבות פרוטונים כמו- אומפרזול ואזומפרזול, שכן תרופות אילו מפחיתות את כמות החומצות המיוצרות בבטן, זאת על ידי חסימת פעולת האנזימים ברירית הבטן אשר אחראים לייצור החומצות.
במידה והטיפול התרופתי אינו מסייע במיגור התופעה, לעתים יש לבצע ניתוח כירורגי. פעולה זו מתבצעת לרוב כאשר התופעה חוזרת באופן תדיר, או במקרים בהם האולקוס מלווה בדם רב או בבקע במעי.
הטיפול הכירורגי באולקוס אינו אחיד ומשתנה ממטופל למטופל בהתאם לחומרת התופעה ולתסמינים הנלווים לה, כאשר במקרים מסויימים באם מדובר בפצע גדול וצלקתי, יש להסירו כליל, ואילו במקרים אחרים יש להסתפק בפעולה פשוטה יותר לצורך הפחתת ייצור חומצות הקיבה.
