תרופות פופולאריות המטפלות בצרבת, הן תרופות מעכבות משאבות פרוטונים או PPI. תרופות אלה ניתנות לחולים רבים לתקופה ממושכת ואפילו בתור טיפול קבוע לצרבת כרונית מסוג רפלוקס.
מחקר שבוצע לאחרונה מעלה אפשרות לקשר בין נטילת תרופות אלה למשך תקופה ארוכה לבין עליה בסיכון לחלות בסרטן הקיבה.
מהי צרבת מסוג רפלוקס?
ברפלוקס קיבתי ושטי קיימת חזרה של מזון מפורק ומיצי עיכול אל הושט בגלל תפקוד לקוי של השוער התחתון- שריר טבעתי שאמור להיפתח רק עם מעבר מזון לכיוון מטה אל הקיבה. החומצה החזקה שעולה אל הושט גורמת לפגיעה ברירית הושט המצפה אותו ועם הזמן הפגיעה הופכת להיות קבועה.
מה מנגנון הפעולה של תרופות מעכבות משאבות פרוטונים?
משאבות הפרוטונים הן תאים מיוחדים שממוקמים בציפוי הפנימי של דפנות הקיבה. בקרומי התאים נמצאות משאבות הפרוטונים השואבות פרוטונים או יוני מימן מן התאים ואלה מועברים אל הקיבה ליצור חומצת הקיבה. כך עולה חומציות מיצי הקיבה. חומציות זו חשובה לעיכול ולספיגה של כל חומרי המזון, כולל ויטמינים ומינרלים.
החומציות היא גם כלי נשק נגד חיידקים וטפילים שלא שורדים בסביבה כה חומצית. תרופות PPI מעכבות את המשאבות. הן למעשה מנטרלות את פעילות המשאבות. אמנם משאבה שנוטרלה לא יכולה לחזור לפעילות אך מיוצרות משאבות חדשות במקום. תרופות אלה שפותחו בשנות השמונים הוכחו כיעילות מאוד והשימוש בהן הלך וגבר עד שישנן תרופות כאלה ניתנות היום ללא מרשם. הנפוצות בתרופות PPI הן נקסיום, פרילוסק ופרבאסיד.
הרקע לביצוע המחקר על הקשר בין PPI לסרטן הקיבה
מחקרים קודמים גילו כי יתכן שישנו קשר בין השימוש בתרופות PPI לבין עליה בסיכון לפיתוח סרטן הקיבה. נראה כי הסיכון גדל בהתאם לתקופת הנטילה של התרופה ולמינון. נמצא קשר מסוים אך לא לגמרי ברור בין חיידק ההליקובקטר פילורי להתפתחות סרטן הקיבה, הנחשב לסרטן השלישי בשכיחותו בעולם. המחקר החדש מנסה לבדוק את מידת הקשר בין החיידק להתפתחות הסרטן ועד כמה אנשים הנגועים בחיידק זה ונוטלים תרופת PPI נמצאים בסיכון גבוה מאלה שאינם נגועים בו.
מהלך המחקר
המחקר התבצע ע"י פרופ' לאונג, פרופ' לגסטרואונקולוגיה מאוניברסיטת הונג קונג ועמיתיו. במהלך המחקר השווה פרופ' לאונג ועמיתיו בין קבוצת מטופלים בתרופת PPI לבין מטופלים בתרופות חוסמות H2- מנגנון נוסף להורדת החומציות בקיבה שנחשב מתון יותר. מטופלי ה- PPI קיבלו בנוסף גם שני סוגי אנטיביוטיקה על מנת להרוג את חיידק ההליקובקטר פילורי. המחקר עקב אחר 63,400 מטופלים שטופלו בתרופות PPI ואנטיביוטיקה.
ממצאי המחקר
בסוף תקופת הטיפול נמצא כי 153 אנשים פיתחו סרטן הקיבה. אצל אף אחד מהם לא נמצא החיידק הליקובקטר פילורי. אצל כולם התפתחה דלקת גסט כרונית. נמצא אצלם סיכון מוגבר ברמה של פי 2 להתפתחות סרטן הקיבה.
המטופלים בתרופת חוסמי H2, לעומת זאת, לא נמצאו בסיכון מוגבר. בנוסף נמצא כי מטופלים שטופלו בתרופות PPI מדי יום היו בסיכון מוגבר פי 4 לעומת אלה שהשתמשו בתרופה אחת לשבוע. הסיכון עולה פי 5 לאחר שנה רצופה של טיפול, פי 6 לאחר שנתיים ופי 8 לאחר שלוש שנים. נראה אם כך שישנו קשר ברור בין תרופות PPI לסרטן הקיבה, גם לאחר ניטרול ההליקובקטר פילורי.
קשר של תרופות PPI להפרעות אחרות
במחקר שנעשה במרכז המתודיסטי ביוסטון ב- 2016 הועלתה השערה כי ישנו קשר בין נטילת PPI לבין בעיות אחרות כמו אלצהיימר או מחלות כליות. ההסבר שניתן הוא שגם בדפנות כלי הדם ישנן משאבות פרוטונים המייצרות חומצה.
החומצה מאוחסנת במדורים פנימיים בתא וכך אינה פוגעת בתא עצמו. חומצה זו מפרקת חלבונים פגומים. נטרול משאבות אלה גם בדפנות כלי הדם גורמת לכך שפסולת רבה מדי אינה מפורקת ועלולה לגרום לנזקים במיוחד באזורים בהם כמות גדולה של כלי דם כמו המוח והכליות.
