על מחלות אוטואימוניות

מחלות אוטואימוניותמחלות אוטואימוניות או מחלות חיסון עצמי הן מחלות שבהן מתרחשת תקיפה של תאי מערכת החיסון נגד רקמות ותאי הגוף עצמם. השכיחות של המחלות האוטואימוניות היא חמישה אחוז והן מהוות את גורם התמותה המרכזי בקרב נשים בגיל הפריון. נכון לכתיבת שורות אלה ידועות למדע המודרני שמונים מחלות שונות שניתן להגדיר אותן כמחלות חיסון עצמי או כמחלות אוטואימוניות.

בדרך כלל המחלה תבוא לידי ביטוי בהרס של רקמות בגוף ובמוות של תאים שמתרחשים ללא כל סיבה נראית לעין וללא עדות לזיהום חיצוני או לטראומה פיזית חיצונית. בבדיקה מעמיקה ניתן יהיה לראות שלרקמות הפגועות חדרו תאי T ששייכים למערכת החיסון האנושית. מחלות אוטואימוניות נפוצות הן למשל קרוהן, קוליטיס כיבית, זאבת אדמנתית מערכתית, טרשת נפוצה ועוד.

מה היא שיטת הטיפול המערבית למחלות אוטואימוניות?

המחלות האוטואימוניות נחשבות לפי הרפואה המערבית למחלות חשוכות מרפא. לפיכך הטיפול הקונבנציונאלי מתמקד בעיקר בהקלה על חומרת התסמינים ובמאמצים לאפשר לחולים ליהנות מאיכות חיים תקינה ככל האפשר ומתוחלת חיים אופטימאלית במידת האפשר.

מאחר ומקור ההפרעה הוא בפעילות לקויה של מערכת החיסון שהופכת לאגרסיבית כלפי רקמות הגוף השונות, הרי שבמקרים רבים החולים יקבלו טיפולים שמטרתם לדכא את מערכת החיסון. טיפולים אלו כרוכים במגוון של תופעות לוואי שנובעות מההיחלשות של מערכת החיסון ומהדיכוי התרופתי שלה.

בין היתר מדובר על תרופות אנטי דלקתיות, סטרואידים, תרופות ביולוגיות שתפקידן לחבל בדרכים אלו ואחרות בפעולת מערכת החיסון ועוד. כמו כן ישנו מגוון רחב מאוד של תכשירים שמתאימים לתסמינים השונים של כל מחלה ומחלה בהתאם להתבטאות הסימפטומטית שלה.

הטיפול במחלות אוטואימוניות לפי הרפואה המשלימה

מאחר והטיפולים הקונבנציונאליים לא מסוגלים להביא לריפוי מהמחלות האוטואימוניות ומאחר והם כוללים לא מעט תופעות לואי, הרי שמטופלים רבים שסובלים ממחלות אוטואימוניות פונים לעתים קרובות לתחום הרפואה המשלימה. למרות שהמטודות שנכנסות תחת הגדרת המטריה של רפואה משלימה הן בסך הכול פרקטיקות שיעילותן לא הוכחה במחקרים קליניים, הרי שרופאים מערביים רבים תומכים ואפילו ממליצים למטופלים שלהם לפנות לקבלת טיפולים מתחום זה כל עוד אין הטיפול מתנגש עם הטיפול המערבי או מפריע לו.

הסיבה לכך נעוצה בשני אספקטים מרכזיים. האספקט הראשון הוא אספקט הפלצבו, כלומר הרעיון שלפיו כאשר האדם מאמין שהוא מקבל טיפול שמסייע לו, הוא מגייס את כוחות הריפוי של הגוף ואכן התסמינים מוקלים. האספקט השני הוא האספקט הנפשי. כיום ידוע היטב כי מחלות אוטואימוניות רבות שבאות לידי ביטוי באופן התקפי מושפעות עד מאוד מהמצב הנפשי של המטופל. כך למשל מדווחים מטופלים רבים שחולים לדוגמה במחלת קרוהן כי ההתקפים מופיעים בעיקר כשהם נתונים בלחץ או במצבי עקה מסוימים.

לפיכך הטיפולים המשלימים שלרוב מתנהלים באופן רגוע ובאווירה שלווה יכולים בהחלט לסייע למטופלים להגיע למצב נינוח ורגוע, למצוא מנוחה לנפשם וכך לדחות את מועד ההתקף. מעבר לכך לרוב בכל שיטת טיפול אלטרנטיבית מתחום הרפואה המשלימה ישנו פתרון שונה בהתאם למחלה הספציפית שבה מדובר.

הומאופתיה לטיפול במחלות אוטואימוניות

אחד התחומים בשדה רפואה המשלימה שמסייע למטופלים רבים ליהנות מהקלה בחומרת התסמינים מהם הם סובלים הוא תחום ההומאופתיה. ההומאופתיה מסייעת למטופלים רבים לחוש הקלה בעיקר בתסמינים של אלרגיות שונות שבאות לידי ביטוי בתופעות עוריות שונות כמו למשל גרד, פריחה עורית, יובש עורי ועוד.

המטפל בתחום ההומאופתיה רוקח עבור כל מטופל תכשיר טבעי שנקרא רמדי שמטרתו לסייע לגוף להתמודד עם הגורם למחלה בכוחות עצמו. מטופלים רבים מדווחים כי הצליחו בזכות הטיפול ההומאופתי להפחית את מינון התכשירים הקונבנציונאליים בצורה משמעותית.

דיקור סיני לטיפול במחלות אוטואימוניות

שיטת הדיקור הסיני מתבססת על התיאוריה העתיקה לפיה בגוף האדם זורמים נתיבי אנרגיה שנקראים מרידיאנים ובכל מצב שבו מתרחשת הפרעה לזרימת האנרגיה, הדבר יבוא לידי ביטוי במחלה כלשהי בגוף או בנפש. פעמים רבות רופאים מערביים שולחים את המטופלים שלהם לקבלת טיפולים מתחום הדיקור הסיני ולמעשה כיום קופות החולים בישראל מסבסדות את הטיפולים השונים במסגרת הביטוחים שלהן.

טכניקת הדיקור הסיני מסייעת למטופלים רבים שסובלים ממחלות שונות שנכללות במשפחת המחלות האוטואימוניות כמו למשל במקרים של קרוהן, רוליטיס ועוד.

לסיום נציין כי בכל מקרה שבו אדם שחולה במחלה אוטואימונית בוחר לגשת לקבלת טיפול מתחום הרפואה המשלימה, הרי שחלה עליו החובה לדווח על כך לרופא המערבי המטפל בו וזאת על מנת שלא להזניח את הטיפול הקונבנציונאלי. מחלות אוטואימוניות רבות הן מחלות פרוגרסיביות שהולכות ונהיות חמורות יותר ככל שחולפות השנים וחלק לא מבוטל מהן עלולות אף לסכן את חיי המטופלים.